גאולה עכשיו \ בצלאל אהליאב ברנדויין

ביום שלישי בתכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10, נערך דיון מרתק בין מוטי קרפל תושב בת עין, הוגה דעות ציוני דתי, עורך  'נקודה' לשעבר וממקימי תנועת "מנהיגות יהודית" לבין צבי סוכות תושב יצהר, מחנך, פובליציסט וחבר בארגון "דרך חיים".

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1165350&sid=126

מוטי קרפל פרסם מאמר דעה בהקשר לעצורי דומא ועינויים על ידי השב"כ, טען: אל לה לחברה הדתית לאומית הנאבקת נגד העינויים שעוברים הנערים בחקירתם בחדרי השב"כ, לשכוח ולזנוח את ביקורתם כלפי תופעת תג מחיר, פעולות אלו לא רק שאינן מוסריות, אלא הן מזיקות לעם ישראל בכלל ולתהליכי הגאולה בפרט.

http://www.srugim.co.il/133788-%D7%92%D7%9D-%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%99%D7%A9-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%94%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A8

לעומתו, צבי סוכות פרסם מכתב פתוח למנהיגי הציונות הדתית, בטענה שפעילי "תג מחיר" אינם עשבים שוטים, שוליים וכדומה אלא נערים  הממשיכים את שיטת אבותיהם, אך איבדו במעט את הצפון והלכו עם מאבקם המדיני צעד אחד יותר מדי קדימה:

"אבל אשמים אנחנו על אחינו.
מכתב גלוי למנהיגי הציונות הדתית!

4 מתוך 5 העצורים הם בנים של רבנים מוכרים בציונות הדתית. ולא במקרה.

ובהנחה שאכן השבכ פיענח את דומא
כדאי לחשוב איך זה קרה.
אי אפשר יותר לומר שוליים הזויים כשכולם בנים של דמויות מוכרות.

צודקים השמאלנים שמחר יגידו שכשהאבא מחנך לעבור על החוק בבניה הבן יקח את זה רחוק יותר.

צודקים גם השבכ שמענים ילדים כדי למנוע טרור. (לא אכפת לי כשמדובר בילדים ערבים)

מי ששרף את הבית בדומא לא עשה את זה כי הוא חושב שהוא מבין בביטחון יותר משר הביטחון.
אלא כי הוא חושב ש"התורה" מבינה יותר משר הביטחון. ובתורה יש נקמה.
הוא רואה את עצמו כמייצג התורה עלי אדמות
ולזה אתם חינכתם אותו.
כשהתנגדתם לשלום עם ערבים, וכשבניתם בלי אישורים, והפכתם לאלופי הקומבינות בהלבנת כספים, אמרתם יהרג ועל יעבור על שירת נשים בצה"ל, ודיברתם על המדינה ובג"ץ במונחים של פושעים.
והכל עשיתם בשם התורה!!

נכון. אתם מספיק בוגרים ומאוזנים כדי לא לקרוע את החבל ולחיות בשלום עם התורה והדמוקרטיה.

אבל מה לכם כי תלינו על הילד שלכם שהלך צעד אחד קדימה. ועל השב"כ שהלך עוד צעד קדימה.

אולי בזכות הסיפור המזעזע האחרון
הגיע הזמן שתחשבו ברצינות על מיסוד היחסים בין התורה למדינה.
איך נחיה פה ביחד דתיים וחילונים בלי לאנוס אחד את השני ושהעסק יסתדר לפי התורה.

זה עבודה קשה וארוכה.
אבל הלוו. אתם חינכתם אותנו לא לפחד מדרך ארוכה.
לקריאת חומר בעניין אפשר להיכנס לאתר של תנועת דרך חיים."

לעומת קרפל הטוען שיש לבער את נגע "תג מחיר" ולנקות את העשבייה השוטה, טוען סוכות שהרעיונות המובילים את הנערים באים הם מאותו בית מדרש של הוריהם, המיישמים הלכה למעשה את חוקי המשחק שנקבעו עוד בשנות השבעים בין חציית גבולות, וכיפופי ידיים הדדיים בנושאים המתנגשים בין חוקי המדינה וחוקי התורה.

על מה בעצם המחלוקת בין  מוטי קרפל וצבי סוכות? מטרתם של השניים הרי דומה, והיא: החלת "מנהיגות יהודית" על מדינת ישראל, הבאה לידי ביטוי בהוספת נדבך רוחני-ערכי-דתי למציאות החומרית הקיימת. לעניות דעתי, הוויכוח ביניהם הינו על דרך הפעולה בלבד.

ישנו מדרש במסכת סנהדרין (בבלי צ"ח) המתייחס לסתירה שבפסוק בישעיה המתאר את תהליך הגאולה : "אני ה' בעיתה אחישנה" (ס' כב) האם הגאולה תבוא בזמנה או משמיים יזרזוה? על כך עונה המדרש: תהליך הגאולה קשור למציאות הרוחנית של הדור, כאשר ישראל אינם זכאים אזי הגאולה תבוא בזמנה (=בעיתה) ואילו כשישראל זכאים אזי הגאולה תבוא לפני זמנה המקורי (=אחשינה). מדרש זה הוביל את בית מדרשו של הרב קוק ליישום הגאולה באופן אקטיבי אך איטי וזהיר, ולהרמת דגל המתינות "כך היא גאולתן של ישראל קמעא קמעא (=צעד אחר צעד)" (ירושלמי ברכות, א,א).

כאשר אנשי הציבור הדתי-לאומי נפנים אל סוגיית יישום הגאולה הרוחנית-הערכית במדינת ישראל, הם מתחילים בבירור רוחני-מעשי. האם על הציבור הדתי לאומי להניע תהליך רוחני עמוק המופיע  באופן של קמעא קמעא ("בעיתה"), המחייבו לפעול באופן מעשי אך מחושב ואיטי, וכמובן אך ורק במסגרת השלטון הקיים, על פי ההסכמות שנוצרו בחברה הישראלית במשך עשרות השנים האחרונות. או שמא עליו לקרוא תיגר על המשך השלטון הציוני החילוני הקיים, לברר את מהותו, יתרונותיו וחסרונותיו ובאופן אקטיבי להחיל וליישם את המימד הרוחני החסר במדינה ("אחישנה"). לעומתם, ירון לונדון המייצג (בדיון) את הציונות החילונית, טוען שמבחינתו הגאולה כבר הגיעה, וזאת בשל אי הסכמתו ורצונו בגאולה רוחנית כזו או אחרת, אלא בגאולה פרקטית חומרית שכבר קיימת (תמיד יש לשאוף ולתקן את הנזילות בגאולה...).

מוטי קרפל, אינו מכשיר חלילה את העיוותים שנוצרים על ידי המדינה במציאות הקיימת, ומציג מחד את הבעיות המוסריות-ערכיות-לאומיות המחלחלות מהשלטון אל העם.  אך מאידך,  אינו מציע פתרון מעשי, מיידי ובהיר לתיקון המדינה, דבר המוביל לייאוש אצל רבים מנערי הציונות הדתית מהדרך הישנה והטובה ששלטה אצל דור המייסדים. קרפל, קורא להשאיר את יישום סוגייה זו לעוד שלש דורות, ולפעול למענה באופן הדרגתי ואיטי - "בעיתה". טענתו זו מעוגנת  בטענה המנצחת, שפעולות איטיות ושורשיות לאורך זמן, הן בלבד מייצגות נאמנה את דרכו של הרב קוק ובית מדרשו.   

לעומתו, צבי סוכות טוען כלפי אנשי ורבני דור סבסטיה (תלמידי הרב צבי יהודה קוק) שפעולתם באה באופן אקטיבי לייסוד הגאולה החומרית ביהודה ושומרון, תוך כדי עיקום חוקי המדינה באופנים שונים, ועכשיו הדור החדש ממשיך ומנסה לפעול בדיוק על פי חוקי המשחק שהדור המייסד פעל. סוכות, אינו חפץ בפעולות אלו כלל, ועל כן הוא קורה ליצירת חוקי שלטון חדשים שבהם לא יצטרכו "אנשי הגאולה" לפעול באופן המנוגד לחוק הישראלי. סוכות ורבים מהדור החדש של הציונות הדתית  אינם חשים מחויבות לתורת השלבים בגאולה כפי שקרפל מציג, אלא מציגים שיטה מדינית חדשה, המחברת בין תורות גאולה ציוניות ותורות חסידיות אקטיביות כפי שניתן לראות בתנועת "דרך חיים" של הרב יצחק גינזבורג.

http://www.derech-chaim.org/wp-content/uploads/2015/12/%D7%97%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99.pdf

סוגיית דומא ועינויי הנערים על ידי השב"כ, הובילו את צבי סוכות וחבריו להסיר את הכפפות ולפרסם את שיטתם המדינית קבל עם ועדה בתקשורת החילונית (דבר שאינו מובן מאליו כלל על פי דרכם). קריאתם המהפכנית היא: יצירת מערכת חוקים חדשה בישראל המבוססת על תורת ישראל, תוך כדי דיון ציבורי והקשבה לכלל חלקי העם היהודי (בלבד...). הם קוראים לפתיחת דיון כאן ועכשיו בכדי "לפרמט" את המערכת השלטונית בישראל -  ולפעול למען הגאולה על פי דרכם ובאופן של "אחישנה".

ימים יגידו . . .